Maya Gallery TLV

נסמך | דורית פיגוביץ גודארד
אוצרת: שלומית ברויר

צילום: אפרת בלוססקי

תר | עדי ויצמן
אוצרת: שלומית ברויר

מתוך טקסט התערוכה:
טשטושן של טביעות השימוש ומירוקם של סימני הזמן מעל פני השידה, לא כל שכן מימושו של הסנטימנט המשפחתי בחומר גנרי כגבס, ייתכן שאינם מופע סותרני להכרזתו של ברטולט ברכט באסופת שיריו גלות משוררים: “מכל יצירות האדם אני אוהב את אלה שהשתמשו בהן...”, אלא דווקא אישושה על דרך השלילה. בתוך המאוזוליאום שויצמן בנתה לזמן קצוב בחלל הגלריה, לא רק ארעיותו של מבנה הקבורה והסגידה עומדת בסתירה למהותו כמשמר נצחי של זיכרון ורגש, אלא גם, ואולי בעיקר, הכלים החזותיים להמחשתו; אסתטיקת הכזב שבה היא נוקטת באמצעותם של רכיבים כפסאדה, שבלונה ופילסטר (רכיב אדריכלי דמוי עמוד או אלמנט קישוטי שמסייע לשמור על סימטריה ומקצב) מתנגדת למראית העין ובה בעת מזמנת את הזיכרון הפוטנציאלי כעוגן לאחיזה.

צילום: אפרת בלוססקי

יתר | עדי ויצמן
אוצרת: שלומית ברויר

מתוך טקסט התערוכה:
טשטושן של טביעות השימוש ומירוקם של סימני הזמן מעל פני השידה, לא כל שכן מימושו של הסנטימנט המשפחתי בחומר גנרי כגבס, ייתכן שאינם מופע סותרני להכרזתו של ברטולט ברכט באסופת שיריו גלות משוררים: “מכל יצירות האדם אני אוהב את אלה שהשתמשו בהן...”, אלא דווקא אישושה על דרך השלילה. בתוך המאוזוליאום שויצמן בנתה לזמן קצוב בחלל הגלריה, לא רק ארעיותו של מבנה הקבורה והסגידה עומדת בסתירה למהותו כמשמר נצחי של זיכרון ורגש, אלא גם, ואולי בעיקר, הכלים החזותיים להמחשתו; אסתטיקת הכזב שבה היא נוקטת באמצעותם של רכיבים כפסאדה, שבלונה ופילסטר (רכיב אדריכלי דמוי עמוד או אלמנט קישוטי שמסייע לשמור על סימטריה ומקצב) מתנגדת למראית העין ובה בעת מזמנת את הזיכרון הפוטנציאלי כעוגן לאחיזה.

צילום: אפרת בלוססקי