Idog

עומס יתר על כליות הכלב בתזונת מזון יבש
​הנושא של עומס על הכליות בעקבות האכלה במזון יבש הוא אחד המדוברים ביותר בקרב בעלי כלבים ואנשי מקצוע. כאן חשוב להפריד בין מיתוסים לפיזיולוגיה אמיתית, ולהבין איך בדיוק רציף של אוכל יבש משפיע על מערכת ההפרשה של הכלב.
​אם נפשט את זה: מזון יבש איכותי כשלעצמו לא הורס כליות בריאות, אבל הוא מייצר סביבה ספציפית (בגלל מחסור קבוע בנוזלים) שמאלצת את הכליות לעבוד במצב של עומס מוגבר.
​בואו נבין איך המנגנון הזה עובד, למה נוצר עומס ואיך אפשר למנוע אותו.
​מנגנון העומס: למה "יבש" לוחץ על הכליות?
​1. חוסר כרוני בנוזלים (הגורם המרכזי)
​הכלב הוא טורף, והגוף שלו מותאם אבולוציונית לקבל את רוב הנוזלים מהמזון (בשר מורכב מכ-70-75% מים).
​במזון יבש יש רק 8-10% לחות.
​כדי לפצות על המחסור הזה, הכלב צריך לשתות המון מים (בערך פי 3-4 מנפח המזון שהוא אכל).
​אם הכלב לא שותה מספיק, הגוף שלו מתחיל "לחסוך" במים. הכליות נאלצות לרכז את השתן באופן מקסימלי כדי לשמור על הנוזלים בגוף. עבודה קבועה עם שתן מרוכז מאוד היא פשוט עומס ישיר ויומיומי על מסנני הכליות (הנפרונים).
​2. עודף בחלבון "כבד" או רכיבים נחותים
​הבעיה היא לא כמות החלבון, אלא האיכות שלו.
​במזונות זולים משתמשים לעיתים קרובות בחלבונים צמחיים שקשים לעיכול (גלוטן תירס, סויה) או בשאריות מהחי באיכות נמוכה (נוצות, קרניים, פרסות). בתהליך הפירוק שלהם נוצרת כמות עצומה של פסולת רעילה (במיוחד אמוניה ואוריאה).
​הכליות נאלצות לסנן את הדם "המלוכלך" הזה בקצב מוגבר כדי להפריש את הפסולת החנקתית.
​3. חוסר איזון במינרלים (זרחן וסידן)
​מזונות יבשים (במיוחד כאלה מהסופרמרקט או מתכונים לא מאוזנים עם עודף קמח עצמות) סובלים לעיתים קרובות מרמות גבוהות מדי של זרחן. זרחן גבוה הוא האויב מספר אחת של הכליות. במצב של עודף, מלחים של סידן עלולים לשקוע ברקמות הכליה (הסתיידות), מה שהורס את האיבר בהדרגה.
​למה מוביל עומס קבוע?
​אם הכליות עובדות שנים בקצה גבול היכולת שלהן, זה עלול להתפתח לבעיות רפואיות ברורות:
​אבנים בדרכי השתן (urolithiasis). בגלל ריכוז שתן גבוה והשתנה לא תכופה, מלחים שוקעים במהירות והופכים לחול ולאבנים (סטרוביט או אוקסלט).
​ירידה בכושר הסינון. עם הזמן, תאי כליה בריאים (נפרונים) מתים ומוחלפים ברקמת צלקת.
​אי ספיקת כליות כרונית (CRF). המלכודת בכליות היא שהן "שותקות" עד הרגע האחרון. תסמינים של אי ספיקת כליות מופיעים רק כאשר כבר נפגעו מעל 70-75% מרקמת הכליה. עד אז, בדיקות הדם יכולות להיראות מושלמות.
​סימנים לכך שהכליות לא עומדות בעומס
​כדאי לשים לב אם אצל כלב שאוכל מזון יבש מופיעים הסימנים הבאים:
​שתייה והשתנה מרובות (פולידיפסיה ופוליאוריה). הכלב מתחיל לשתות מים בכמויות ומסמן/משתין בתדירות גבוהה מאוד (או משאיר שלוליות ענק).
​שינוי בריח ובצבע השתן. השתן הופך או לכהה מאוד עם ריח כימי חריף, או לחילופין — לשקוף לחלוטין כמו מים (כאשר הכליות מאבדות לגמרי את היכולת לרכז אותו).
​בחילות או הקאות בבוקר. בגלל הצטברות רעלים בדם (אורמיה), הכלב עלול להקיא מיצי קיבה או קצף על קיבה ריקה.
​אדישות וירידה באיכות הפרווה. הפרווה הופכת ליבשה, חסרת ברק, מופיע קשקשת, ומהפה עלול לעלות ריח של אמוניה או ריח "דגי".
​איך להגן על כליות הכלב שמקבל מזון יבש?
​אם הכלב נשאר על תזונה יבשה, אפשר ואף חובה להפחית את העומס:
​בקרת צריכת המים. המים חייבים להיות מסוננים, טריים ונגישים 24/7. פזרו כמה קעריות בבית או השתמשו במזרקות מים.
​הרטבת המזון. הדרך הפשוטה והיעילה ביותר להעלים את "היובש". מזגו מים חמימים (לא רותחים!) על מנת האוכל כ-15-20 דקות לפני ההאכלה. הכפתורים יספגו את הלחות, והכלב יקבל לקיבה מזון נכון מבחינה פיזיולוגית.
​איכות התזונה. בחרו במזונות איכותיים (הוליסטיק או סופר-פרמיום ברמה גבוהה), שבהם מקורות החלבון מהחי מצוינים בבירור (בשר מיובש ולא "חלבון מן החי ממקור לא ידוע") ורמת הזרחן מבוקרת (עדיף עד 0.8-1%).
​בדיקות שגרתיות. פעם בחצי שנה עד שנה (במיוחד לכלבים מעל גיל 5-6) מומלץ לבצע בדיקת שתן כללית (בקרת צפיפות וחלבון) וביוכימיה של הדם (אוריאה, קריאטנין, זרחן), וכן בדיקת SDMA (מדד מוקדם לאבחון פגיעה בכליות).
​אם הכלב כבר אובחן עם בעיות כליות (או שיש לו נטייה גנטית), יש להחליף את המזון היבש הרגיל באופן מיידי — או למזון רפואי ייעודי (Renal) או להעביר את הכלב לתזונה טבעית/לחה ומאוזנת תחת פיקוח של תזונאי וטרינרי.