PLUS

דו״ח האושר העולמי פורסם אתמול, לרגל יום האושר הבינלאומי שחל היום.
ושוב הכותרות מדברות על מי במקום הראשון.
אבל האמת?
הרשימה עצמה היא החלק הפחות מעניין.
מה שבאמת שווה להסתכל עליו
זה מה נמצא מתחת לדירוג.

להלן 5 תובנות שלוקחות את זה מעבר ל״מי המדינה הכי מאושרת״
וגם נוגעות בנו כאן, בישראל, וגם בארגונים:

1. אושר לא נולד מעושר. הוא נולד ממערכות יחסים.
בבסיס הדו״ח יש 6 משתנים מרכזיים,
והחזק שבהם הוא תמיכה חברתית - המשתנה המשפיע ביותר על האושר.
הידיעה שיש לך על מי להישען כשקשה.
בישראל אנחנו רואים את זה היטב ברגעי משבר.
וגם בארגונים: צוות חזק מנצח כמעט כל תנאי.
בפועל, איכות הקשרים בצוות משפיעה על ביצועים לא פחות מיעדים.

2. אמון הוא לא ערך רך. הוא מדד מדיד.
הדו״ח בוחן אמון דרך תפיסת שחיתות ונכונות של אנשים לעזור לאחרים.
כשהאמון גבוה - אנשים פועלים.
כשהוא נשחק - הם נסגרים.
זה נכון למדינה, וזה נכון לארגון.
אמון הוא גם אחד המנבאים החזקים למחוברות ולשימור עובדים.

3. יש ירידה באושר אצל צעירים על אף שיפור בתנאים.
זה אחד הממצאים המטרידים בדו״ח.
בעשור האחרון נרשמה עלייה עקבית בתחושת בדידות בקרב צעירים במדינות מערביות.
ההסבר לא כלכלי, אלא חברתי ורגשי: פחות קשרים עמוקים, יותר בדידות, יותר רעש.
זו לא בעיה של דור. זו קריאה לשנות איך אנחנו בונים עבודה וחברה.
ובעולם העבודה - זה אומר לבנות יותר משמעות, יותר שייכות ויותר בהירות.

4. עומס דיגיטלי הוא לא רק נוחות, הוא סיכון אמיתי לאושר.
יש קשר ברור בין שימוש גבוה לבין ירידה ברווחה,
בעיקר כשהשימוש פסיבי ולא מבוסס קשר.
המשמעות לארגונים:
צריך לנהל קשב, לא רק משימות.
פחות רעש, יותר עומק. פחות תגובתיות, יותר נוכחות.

5. הבסיס לאושר לא השתנה. אנחנו פשוט מתרחקים ממנו.
תמיכה, חופש, בריאות, אמון, נדיבות וביטחון כלכלי הוגן
אלה המשתנים שמסבירים אושר
גם במדינות, גם בארגונים וגם בחיים.
ובאופן מעניין, הפער בין המדינות המאושרות לפחות מאושרות
מגיע לכמעט פי 2 בציון האושר (בסולם של 0–10),
פער שמוסבר בעיקר דרך המשתנים האנושיים הללו.

ואולי זו התזכורת הכי חשובה:
אושר הוא לא יעד. הוא תוצר של מערכות
של איך אנחנו מנהלים, מובילים וחיים יחד.
ובסוף, השאלה היא לא מי במקום הראשון.
אלא, איזה סוג של חברה ואיזה סוג של ארגון אנחנו בוחרים לבנות - כל יום מחדש.

יום אושר בינלאומי שמח ושקט לכולנו.