Nano.Giyus

היי:)
אז כאן מונח הניוזלטר השלישי בסדרה בין חזון לדרך.

והפעם רשימה (ותרגול כמובן) בהקשר של עדכון הזהות המקצועית.

נגיד שאתם בתהליך של חיפוש עבודה או השלב הבא בקריירה שלכם,
הייתם בשוונג של תהליך ופתאום סופ"ש חג שקטע לכם את הרצף.
צריך שוב לגייס כוחות, שוב לשלוח קורות חיים,
שוב לייצר פגישות בהן תצטרכו לדבר על עצמכם.

אצלי למשל יש ממש תחושה של יציאה מהזמן הליניארי
אז כשמתעוררת ליום עבודה אחרי 4 ימים מחוץ לעבודה,
אני מתחילה בנשימות- כמו מעיפה אבק מעל הרשימות,
מאמינה שיש כעת נקודת מבט רעננה דרכה אתחבר מחדש ואחרת להתלהבות בעשייה שלי.

אבל מה נעשה כשמדובר בחיפוש עבודה או תהליך חקירה של השלב הבא?
ההמלצה שלי היא לאמץ את הנשימות שמסירות אבק מהדברים.
שמפיחות חיים. לאפשר לעצמכם להתחבר מחדש
עם נקודת מבט רעננה אל הזהות המקצועית שלכם.
הזדמנות להביא עיניים חדשות על עצמכם.

בסופו של דבר, אתם חייבים להתלהב מהסיפור שאתם מספרים על עצמכם.
כי התלהבות אמיתית מדבקת-
(מכירה את זה מכובע המגייסת).

אחרי (ולפני) החגים זה הזמן לפרק ולהרכיב מחדש
את סיפור הזהות המקצועית שלכם בעוצמה ובאומץ.
איך לעשות זאת ?
לחצו כאן:
https://Anathanna.activetrail.biz/Newsletter3
ותמצאו רשימה ותרגול שהכנתי עבורכם על זהות מקצועית בתנועה.
שלכם,
ענת חנה עשת
מאמנת למנהיגות בקריירה בגישה נרטיבית

"בחרו בעבודה שאתם אוהבים, ולא תצטרכו לעבוד כל ימיי חייכם"

את המשפט הזה אמר קונפוציוס לפני שנים רבות
והוא כנראה הבין דבר או שניים בנפש האדם.
זו לא המצאה של העולם החדש.

אני זוכרת שבתפקידים הראשונים שלי ממש סבלתי.
המשרה הראשונה שלי כאזרחית הייתה כיועצת פרסום-
מכרתי שטחי פרסום לרשת מקומונים לעיתון יומי גדול.
קראתי לזה עבודת ההישרדות שלי.

זו שאני עושה בשביל הפוטנציאל הכספי הגבוה ולא מאהבה.
אכן, הצלחתי לחסוך מספיק כסף לשלוש שנות לימוד באוניברסיטה.
אך גם כאשר הצלחתי בפועל בעבודתי
שילמתי מחיר נפשי של חוסר סיפוק,
וחייתי בהרגשה לא נוחה שאני משקרת ללקוחות ולמעסיקים שלי.
כבר אז ידעתי.
חייבת להיות דרך אחרת לחיות ואני חייבת למצוא אותה.

אבל, צעירה עם נטיות דרמטיות,
השלב הבא שלי היה ללכת לכיוון השני-
לא עוד עבודות הישרדות אלא הגשמת חלומות.
(או אולי גחמות- ההבחנה דקה לעיתים).
חשבתי שהחלום שלי הוא לעבוד בטלוויזיה –
אך למעשה, היה לי צורך שיראו וישמעו אותי.
במילים אחרות, להיות מפורסמת.
אחרי שורה של אודישנים התקבלתי להנחייה של שתי תוכניות טלוויזיה.
בחינוכית ובערוץ 33 שקם לתחייה בשעתו.
בתחילה זה היה כמו וואו גדול, החלום מתגשם.
יש לי STAR QUALITY כך אמרו לי.
מהעשייה עצמה בעולם הטלוויזיה בתחילה מאוד נהניתי.
אך לאט לאט התחלתי להרגיש די פלקטית
ושאני מתקשה להתחבר לחלק מהנושאים,
שלא לומר, לא מסכימה עם הנאמר.
אימי ז"ל נפטרה בדיוק כשהתוכנית הראשונה עלתה לאויר
ובנקודה מסוימת האבל השתלט עלי.
החלקים המופנמים שבי צעקו "הצילו" והבנתי שאני לא יכולה יותר.
אני הייתי צריכה לעשות סדר בתוכי ולמצוא את דרכי.
לא ידעתי מי אני בכלל ומה יש לי לתת בעולם המקצועי.
ולא יכולתי לעשות זאת לאור זרקורים.
כבר לא שידרתי נוחות או שמחה.

בין נישואין, בניית משפחה, גידול ילדים (5) לימודים ועבודה,
המשכתי לבדוק מהו אופן השימוש הנכון בכישורים שקיבלתי.
מה חשוב לי להגיד ?לבטא? במה אני יכולה לתרום לעולם? לאנשים?

העיסוק שלי היום,
אימון במסעות קריירה ומנהיגות של אנשים וארגונים
לצד מומחיות בגיוס בכירים איננו מקרי..
מהחיפוש שלי אני יודעת למצוא.
לפעמים, כל מה שצריך בימים של מיסוך ואי וודאות-
זה עידוד מדויק וכלים מנסיון.

למאמר: "על מה ואיך עומד המקום הבא שלכם"
הירשמו ותקבלו היישר למייל.

https://anathanna.activetrail.biz/Newsletter2