Angelo's Path

יומני אינטרנט IX, לולולולולו לא חשבתי שהגיע לפרק זה. זהו פרק חוזר למסלול שבו פרק I התחיל וחוזר לנקודת שבה הכל המשיך.

ממה שסיפרתי ביומן האחרון זהו יחס בין אנשים לביני בהתאם יחס הרמוניה יחס ממיר יחס. בין אם זהו עבודה, בין עם זה חיי פאן ובין עם חיי האישיים. כאשר סיימתי עם המלון ולא העזתי לשוב להגיד שלום והייתי תקוע ללא מגורים, שמעט מהסיוע היה בפועל יכולים לסייע. מנתניה עם בעלי דירה תת רמה ביחידת דיור, ברמה שמביאים לי דירה עם חומרים מסוכנים ושים *** עלייך עד שלא מחזירים ומטפלים בנכס, עד בחזרה יחד עם לינץ בחזור דברים נפתרים, שממנוע הצלחתי לברוח עם עזרת סיוע.

כאשר היה לי את העבודה עצמאית למשלוחים בWolt, זהו מתי שראיתי שהחיים נעים קדימה. הכנסה נכנס בנוח, עובד פרודוקטיבי לעצמי ולWolt והייתי מסודר בחודש וגם מצאתי יחסית דירה "סבירה" בבת ים ב3000 ש'"ח כולל הכל. כך מרגע שאני היה לי רגע של שלווה. היה לי מקום לאן לחתור למעלה וללא מעצורים לנוע. ככה זה נע שלושה חודשים שבהם מתארגן To the next Level שאני שואב לחתור עד ש....

רגע דמיינו תופים... מתופף הרגעעע שבו נכנס הויטירונות הדיגיטליים, גברים עם חליפות מסודרות מראש עד שורש כף רגל עם עניפה מסודרת, שיער מסורק לאחור עם ג'ל ונעלי חוט שפיץ. נשים עם שיער חלק ארוך מהמחליק עם איפור על כל הפנים, עם תוספת ריסים eyeliner מדגיש שתסכל עמוק בעיניים שלהם כדי לומר לגברים "עיניים שלי למלעלה פה איפה האיפור, לא למטה!" כאשר ישנו מחסוף חשוף לעיניים לגלוש לעשות "ווואייייי" ובמיוחד מהכל הכי חשוב... עקבים מכל צורה קיימת.
חצוצרות משמיע בקול לשטיח אדום מתגלגל למען שר החדש: קורונה

אני לעצמי לא חשבתי כזה עמוק שיקחו את העניין ברצינות, גם ככה המשכתי בשלי ועולם יסתדר לאור המצב החדש, עד לפתע כולם שתפו פעולה עם הנושא והייתי בלופ שעוד פעם חוזר...!
בום מסעדות נסגרות, 70-80% מעובדים מפוטרים ללא עבודה, מחסורים בסופרים, מחסור בהכנסות לשלם לשכירויות ובלה בלה בלה.הרי ידוע לכם הסיפור לכל אחד לעצמו כיצד חווה את הרגע, טעם מר עם תוספות לנישנושים.
אני ברגע הזה הייתי שקוע ברע... התווסף עוד שלחים לאור המצב, והכנסה פחתה, פחות פעיליות במסעדות וזה פגע לי בכיס חזק מדי. מצב להתמודד עם תשלום הדירה בבת ים כאשר הבעל דירה מחפש אצלי צרה לאחר צרה מיותר כדי להיות מי הבעלים כאשר אני בנחת והשקט שלי.

שנאתי את המצב לעצמי מדוע המצב שלי מתגלגל ככה. לאור המצב הייתי צריך לרכוב כל יום מבת ים עד לתל אביב 10 ק"מ! אופניים רגילים לא חשמליים שובר את הרגליים וגס למשקל שאנשים מזמינים לעצמם. כלומר 70 ק"מ ביום עבודה הייתי מבצע שבתוכם 20 ק"מ הלוך 10 וחזור 10. חזרתי עייף מת עם התקפי רעב שהייתי צריך לאכול יותר (לשם יותר על מזון) כדי להתאושש ליום עבודה למחרת עם עוד רכיבה קשה.
אחד חברה התקשר אליי ב4:30 בבוקר, כאשר באותו ערב סיפר לי שיוצא למועדון להשתחרר ולי היה אינטואיציה ואמרתי "וואלה לא מרגיש שמתאים הערב זה ספיציפי שתצא אבל תעשה מב שבא לך". טוב טוב כל אחד לעצמו.
בטלפון אני קם לא מבין מה רוצה מהחיים שלי עכשיו עם כל המצב שומע במענה " דח;÷