JPPI

מדד החברה הישראלית השנתי של JPPI מצא כי העמדה הפוליטית משפיעה על הציון שהאזרחים נותנים לכלכלה הישראלית ועל השאלה האם כדאי להשקיע כאן.
גם כשמגיעים לכלכלה, מסתבר, אלמנטים של קיטוב וזהות משפיעים על תפיסת המציאות.
על כך כותבת בגלובס אלונה בר און:
"הממצא המעניין ביותר בסקר הוא לא עד כמה הציבור אופטימי או פסימי לגבי הכלכלה, אלא עד כמה נהיה בלתי אפשרי לדבר על 'הציבור' הישראלי. אותה כלכלה, אותם מדדים, אותה מדינה אבל פער אימתני, הולך ומעמיק, במציאות הנתפסת. הפער הזה, שיותר מהוכפל בתוך שנתיים, ממחיש עד כמה נשחקה בישראל היכולת להסכים בכלל על המסגרת שבתוכה ביצועי המשק נקראים".
לכתבה >> https://bit.ly/3R7Myh0

*עם כמשפחה*

היום (ג') התארח במכון Rabbi Doron Perez הרב דורון פרץ, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, לשיחה על האתגרים שעמם מתמודדת יהדות התפוצות.
הרב פרץ ניתח את המתח הערכי שקיים בין מימוש האידיאל הציוני של עלייה לארץ, לבין הקשיים שחוות הקהילות בחו"ל שנגרמים כתוצאה מעזיבת חבריהן לישראל.
לדבריו, ניתן לאחוז בשני האידיאלים - עלייה לארץ ומחויבות ליהודי התפוצות, זאת באמצעות חיזוק מערך השליחות וטיפוח האחדות הן בתוך החברה הישראלית והן בין היהודים בישראל לאחיהם שבחו"ל.
הרב פרץ שיתף כי נפילת בנו, סרן דניאל ז"ל, ב-7 באוקטובר, חידדה אצלו את הצורך האקוטי בחיזוק הקשר שבין זהות יהודית לזהות ציונית, תוך שימוש בשפה של "עם כמשפחה".

ארצות הברית חוגגת 250 שנה לעצמאותה. גם בימים סוערים אלו כדאי להזכיר כי למרות מספר כתמים שחורים בהיסטוריה, כמו הפאסיביות בשואה והאמברגו בשנים הראשונות, וושינגטון נותרה משענתנו המרכזית מול מערכת בינלאומית עוינת.

כותב מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ד"ר Shuki Friedman:

אפשר לומר שמערכת היחסים שלנו עם ארה"ב של אמריקה היא מורכבת. כעם וכמדינה. לאורך 250 שנות קיומה היו שיאים, אבל גם נקודות שפל כואבות. שנים שבהן חסינו בצל העיט האמריקני שגונן וסייע, ונקודות שבהן דקר אותנו במקורו. יובלה של ארה"ב נחוג בעוד נקודת פיתול ביחסים הללו, כשחמיצות שוררת ביחס לשותפות במאבק מול איראן וכשבאופק היחסים מתקשרים עבים אפורים. ובכל זאת, ממעוף העיט, ולמרות נקודות שחורות לא מבוטלות, ראוי לעצור ולהכיר תודה ל"אומה אחת תחת האל".

בין האמריקנים הראשונים, שיעור היהודים היה פרומיל בודד. למרות זאת, היה להם תפקיד בהקמת ארה"ב. בלט הבנקאי היהודי חיים סלומון, שמימן מכספו ומכספים שגייס את הצבא המהפכני של ג'ורג' וושינגטון. זה שהביא את העצמאות. שנים בודדות לאחר הקמת הברית, בעוד היהודים באירופה שקועים בגטאות ונרדפים, הנשיא וושינגטון הבטיח לקהילה היהודית כי "ממשלת ארה"ב אינה נותנת לקנאות כל גיבוי, ולרדיפות – כל סיוע… כל אחד יישב בבטחה תחת גפנו ותחת תאנתו, ואין מחריד". האבות המייסדים של ארה"ב, נוצרים אדוקים, ראו עצמם כבני ישראל, ואת יציאתם מאירופה לחירות ביבשת החדשה, אמריקה, כמסע יוצאי מצרים לכנען. אבל חלקם לא ויתרו גם על תמיכה ביהודים הממשיים, שסבלו מפוגרומים ביבשת הישנה. עוד לפני שהרצל הגה את הציונות המדינית, היו בארה"ב תומכים ברעיון שיבת היהודים לציון. כבר בשנת 1819 כתב הנשיא אדמס למנהיג היהודי מרדכי נח: "אני באמת מאחל ליהודים להקים ממשלה עצמאית ביהודה".

התמיכה האמריקנית נמשכה עם הקמת מדינת ישראל. הנשיא טרומן הכיר בישראל 11 דקות לאחר שהכרזת העצמאות נכנסה לתוקף. לאחר כשלושה וחצי עשורים של יחסים טובים אבל מרוחקים, עם כמה נקודות שבר, ארה"ב עמדה לצד ישראל בשעותיה הקשות. במלחמת יום כיפור, כשהמחסנים של צה"ל מרוקנים, היתה זו ארה"ב שהזרימה אמל"ח וציוד חיוניים ברכבת אווירית. מאז, ארה"ב תומכת בישראל הן כלכלית והן מדינית. גם בשל אינטרסים אמריקניים, כמובן, אך עדיין תמיכה משמעותית. במונחים ריאליים, ארה"ב העבירה לישראל עד היום כ־310 מיליארד דולר בסיוע אזרחי, ובעיקר צבאי. זאת, לצד מחויבות ארוכת שנים לשמיכה על "היתרון האיכותי" של צה"ל על פני צבאות האזור.

אכן, בהיסטוריה המשותפת הזו יש גם נקודות אפלות מאוד. גם ב"גאלדענע מדינה", שאליה נהרו מיליוני יהודים מאירופה, היתה אנטישמיות מודגשת. מכסות ליהודים באוניברסיטאות, אנטישמיות בוטה בעיתונים מרכזיים, האשמות בנאמנות כפולה. זה היה לחם חוקם של יהודים גם בארה"ב המבטיחה חירות ושוויון. האנטישמיות הזו, שנדדה לשוליים לאחר השואה, חוזרת כיום למרכז הבמה. כתם שחור נוסף הוא הפאסיביות של ארה"ב בהצלת יהודים במלחמת העולם השנייה. גם כשהיה ברור שהפצצת מסילות הרכבת והמשרפות במחנות המוות היא אפשרית – הדבר מעולם לא קרה. גם ביחסים עם מדינת ישראל היו נקודות שפל כואבות. בשנותיה הראשונות, ארה"ב הטילה על ישראל אמברגו נשק. לאחר מכן, כשכבשנו את חצי האי סיני במבצע קדש, ארה"ב אילצה אותנו לסגת ללא תנאים. גם מאז היחסים עמדו לא פעם בפני שבר. למשל, כשארה"ב מנעה מישראל מכה מקדימה ביום כיפור, או כשלא הטילה וטו על החלטה חריפה נגד ישראל ב־2016, ועוד.

למרות העוקץ, במבט רחב, ארה"ב הייתה, ועדיין מהווה, משענת מרכזית, לעיתים יחידה, במערכת בינלאומית עוינת לישראל. היא גם בית מאיר פנים וחם לקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם. אכן, העתיד, הן ליהודים שם והן לתמיכה בישראל משם, לוט בערפל כבד. אבל בימים האלו, עת ידידתנו הגדולה חוגגת 250 שנה, ראוי לומר לה תודה!

פורסם בישראל היום.
צילום: שאטרסטוק