BuildUP

גשרי קור (או גשרים תרמיים) הם אזורים במעטפת המבנה שאינם מבודדים כראוי, אשר דרכם קיים חיבור ישיר בין פנים לחוץ דרך חומר מוליך חום, דוגמת בטון. בחורף, הקור מבחוץ מקרר אזורים אלו, וכאשר הטמפרטורה על פני הקיר הפנימי יורדת מתחת לטמפרטורת "נקודת הטל" (הטמפרטורה שבה הלחות באוויר מתעבה), מתחילה להיווצר רטיבות על הקיר, מה שמוביל בהכרח להתפתחות עובש המסכן את בריאות השוהים במבנה.

כדי למנוע היווצרות עיבוי ועובש, חובה לטפל בגשרי הקור כבר בשלב התכנון והבנייה באמצעות מספר פתרונות מרכזיים:

בידוד חיצוני ורציף של המעטפת: הפתרון היעיל ביותר הוא למקם את שכבת הבידוד התרמי בצידו החיצוני של הקיר, כך שהיא תעטוף את המבנה כולו. במקרים בהם הקיר מורכב מבלוקים (כגון איטונג או פומיס) בשילוב אלמנטים קונסטרוקטיביים (כמו עמודים וחגורות יצוקים מבטון), אותם אלמנטים עלולים לתפקד כגשרי קור מובהקים. לכן, יש צורך הכרחי בתוספת של בידוד תרמי בצידו החיצוני של הבטון, שינתק אותו מהאקלים החיצוני.

הארכת שכבת הבידוד (חפיפה) באזורי מפגש: בנקודות תורפה מורכבות יותר, כגון חיבור בין קיר חיצוני לתקרת המבנה או למרפסת גג, הבטון הרציף עלול לשמש כמוליך קור ישיר אל פנים הבית. כדי למנוע זאת, יש ליישם את שכבת הבידוד התרמי כך שתגלוש פנימה לאורך התקרה למרחק של 50 ס"מ לפחות מנקודת המפגש. פעולה זו מאריכה משמעותית את תוואי מעבר הקור ומייצרת חציצה תרמית שמונעת את התקררות התקרה הפנימית והתפתחות העובש עליה.

שילוב נתק תרמי בחלונות: כפי שהזכרנו בעבר, מסגרות אלומיניום הן מוליכות חום מצוינות שעלולות להפוך לגשרי קור בעצמן. שימוש בפרופילים בעלי "נתק תרמי" (חומר פולימרי המפריד בין צדו החיצוני והפנימי של פרופיל החלון) עוצר את הולכת הקור ומונע את תופעת העיבוי על המסגרת.

תכנון נכון הנמנע מגשרים תרמיים באמצעות בידוד רציף ומתוכנן היטב, לא רק ימנע היווצרות של רטיבות ועובש, אלא גם יחסוך בזבוז אנרגטי רב הנדרש לחימום וקירור המבנה.

חיסכון למשק בית ממוצע בישראל בזכות בידוד תרמי של מעטפת המבנה, הכוללת קירות, חלונות וגג, מוערך בכ-400 שקלים בחודש. בחישוב שנתי, מדובר בחיסכון ישיר של כ-4,800 שקלים בשנה רק על הוצאות האנרגיה.

כאשר בוחנים את הבית כמערכת שלמה של בנייה ירוקה ועיצוב חכם, מבנים המבודדים היטב מתוכננים לצרוך כ-30% פחות חשמל בהשוואה לבנייה קונבנציונלית. ירידה דרמטית זו בצריכת האנרגיה מתורגמת לחיסכון של אלפי שקלים בשנה בהוצאות השוטפות של משק הבית.

כיצד מושג החיסכון הזה בפועל?

קירות וגגות: בידוד תרמי איכותי של מעטפת המבנה מתפקד כמחסום העיקרי המונע מחום השמש לחדור פנימה בקיץ, ומונע מהחום הפנימי של הבית לברוח החוצה בחורף. הגג, בהיותו האלמנט החשוף ביותר לקרינה, דורש בידוד מוגבר כדי להפחית את עומס החום.

חלונות: תכנון נכון של גודל הפתחים בשילוב חלונות מבודדים, כגון חלונות בעלי זכוכית בידודית וניתוק תרמי במסגרת, מונע זליגה של אוויר ממוזג החוצה ומצמצם משמעותית את אובדן האנרגיה.

הימנעות מגשרי קור: בידוד רציף המעלים "גשרים תרמיים" מונע לא רק איבודי אנרגיה אלא גם תופעות של עיבוי ועובש, החוסכות עלויות תחזוקה עתידיות.

חשוב להדגיש כי למרות שעלות ההקמה הראשונית של בית מבודד וירוק עשויה להיות גבוהה מעט יותר מבנייה רגילה, ההשקעה מחזירה את עצמה תוך שנים ספורות בזכות הירידה הדרמטית בעלויות התפעול. לאורך מחזור החיים של המבנה, למשל על פני 20 שנה, ההחזר הכלכלי על בנייה ירוקה וחסכונית יכול להיות גבוה פי 4 עד 6 מתוספת העלות הראשונית.

תכנון צמחייה על הגג, המוכר כ"גג ירוק" או "גג מגונן", משפיע על קירור המבנה וסביבתו באמצעות שני מנגנונים פיזיקליים מרכזיים, אך יחד עם זאת, חשוב להכיר את מגבלותיו באקלים שלנו.

הנה הדרכים שבהן גג ירוק תורם לקירור המבנה:

הצללה חכמה, המנגנון העיקרי:

המנגנון המשמעותי ביותר שבו גג ירוק תורם להתנהגות התרמית של המבנה הוא הצללת גג הבניין מפני קרינת השמש. שכבת האדמה, מצע הגידול, והצמחייה עצמה מונעות מקרינת שמש ישירה ללהטט את תקרת המבנה. כתוצאה מכך, גג מגונן מפחית את חדירת החום למבנה בשיעור של 70% עד 90% בממוצע בעונת הקיץ.

קירור באידוי-דיות, Evapotranspiration:

מנגנון נוסף הוא תהליך של אידוי מים מפני הקרקע הרטובה של התשתית, וכן שחרור אדי מים, דיות, מעלי הצמחים. תהליך זה הופך חום מוחשי לחום כמוס, ובכך מסייע לצנן את האוויר בסביבת הגג המיידית.

צמצום אי החום העירוני:

ברמה העירונית והסביבתית, משטחים בנויים מאספלט ובטון בולעים את חום השמש ופולטים אותו, מה שגורם לעליית הטמפרטורה בעיר. החלפת משטחים אלו בכיסוי צמחי לח מסייעת מאוד להוריד את הטמפרטורה הכללית במרחב.

שילוב המנגנונים הללו יכול לתרום לחיסכון באנרגיה, ואף להפחית את טמפרטורת המבנה בכ-2.5 מעלות צלזיוס.

עם זאת, כאדריכלים ומתכננים בישראל, חשוב לקחת בחשבון מספר סייגים מקצועיים משמעותיים:

1. אינו מהווה תחליף לבידוד תרמי:

מחקרים מראים כי השפעת קירור האידוי מהצמחים ומהתשתית היא משנית בלבד. בקיץ הישראלי, טמפרטורת תשתית האדמה אינה יורדת מספיק, ולכן לא ניתן להתייחס לגג ירוק כאל "מערכת קירור" בפני עצמה. יתרה מכך, תרומתו של הגג הירוק להתנגדות התרמית הכוללת של המבנה קטנה מאוד. כדי להגן על המבנה מאיבודי חום בחורף ולהבטיח בידוד תקין, חובה להתקין שכבת בידוד תרמי, כגון לוחות פוליסטירן מוקצף / קל-קר, מתחת לתשתית הצמיחה.

2. דורש פתרונות אקלים משלימים:

מחקרים שנערכו במזרח התיכון מצביעים על כך שיעילותו של הגג הירוק ככלי קירור בחודשי הקיץ הקשים היא נמוכה יחסית, והמערכת לבדה אינה מספקת נוחות תרמית מלאה. לכן, יש צורך לשלב אסטרטגיות קירור פסיביות נוספות במבנה.

בונוס הנדסי:

מעבר לקירור, שכבת האדמה והצמחייה מגינה על שכבת האיטום של הגג. היא מונעת מקרינת השמש ההורסת, UV, להגיע לאיטום, וממתנת את הפרשי הטמפרטורות הקיצוניים שגורמים לבלאי טבעי. כך היא מאריכה משמעותית את חיי מערכת האיטום של המבנה.