Rachel Weinstein Torah

פרשת בלק.
יש פה מן הפרודיה.
הנקראת על שם מלך רשע,
ששוכר נביא,
קוסם,
שתום העין.
שהאתון שלו רואה יותר טוב ממנו.
שהקב"ה נקרה אליו,
לא קורא לו.

כל הפרשה הזו היא סיפור של ראיה מצומצמת,
מה שרמוז לדעתי בכך שהפרשה פותחת בפרשה סתומה.
ורוב הפרשה היא סתומה –
ללא חלוקה לפרשיות.
כמעט עד סופה.
שכבר אמרו חז"ל שפרשה סתומה מעידה על תוכן סתום.
נסתר.
(רש"י בראשית מ"ז:כ"ח על פי מדרש רבה)

בתחילה מבקש בלק מבלעם "ארה לי את העם הזה",
בלעם מבקש רשות מהקב"ה לצאת לשליחות הזו.
למסע הזה.
אך בלעם משנה ממילות בלק. במקום ארה לי,
הוא אומר "קבה לי".
רש"י מפרש "זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש:".

קבה זוהי גם כן קללה.
שונה.
קשה יותר לדברי רש"י,
אולי ספציפית יותר.
הרש"ר הירש מסביר שקבה מלשון נקב,
מלשון קב.
מאש ממוקד ומדוד.

המילה קבה היא מילה לא נפוצה.
אך בפרשה הזו -
היא חוגגת.
גם בשיחות של בלעם ובלק אודות מסע הקללות הכושל,
וגם בסוף הפרשה.
כאשר,
בעצם,
מזימתם צלחה.
ביחס לחטא בעל פעור.
כאשר פנחס מציל המצב,
הוא לוקח רומח –
ובא אל הקובה.
שם הוא דוקר את האיש והאישה אל קבתה.

מהי המילה המוזרה הזו שפתאום זכתה לתחיה?

קבה היא חולשתו של בלעם,
היא גם כוחו של בלעם.

הוא בעל ראיה מצומצמת.
Tunnel vision
בלעז.

אבל את כללי המשחק הוא כן יודע.
הוא יודע שקללה,
כשיש נקב –
כשיש התאמה בין המילים למעשים,
החתם סופר מסביר שאת עם ישראל אי אפשר לקלל.
אבל אפשר לקוב –
הוא מסביר שמשמעות הדבר היא שאפשר לפרוש את הרשת.
אבל הבחירה האם ליפול לפח –
היא בידי העם.

וכאשר העם חוטא,
אי אי אי.
הרשת פרושה.
ונופלים.
כי החטא ממקם אותנו בדיוק במקום המתאים,
בנקב.
שבו נקב בלעם,
שבו בסופו של דבר דקר פנחס את החוטאים.
אבל יחד עם הבחירה של העם –
מסופר גם על בחירה של יחיד,
של פנחס.

כי לפעמים גם אנחנו בפרודיה הזו.
בפרשה סתומה.
מהלכים בחושך.
בראיה מצומצמת.
לא שומעים ויקרא,
מרגישים ויקר.
ואז הכל נקודות,
וצריך לנקוב.
לדקור.
לנסות לדייק...

אבל החתם סופר מדגיש שבחירה –
יש.
תמיד.
וזה המון.

הפרשה שמתארת את חטא בעל פעור,
ומעשה פנחס,
אינה פרשה סתומה.
זוהי פרשה פתוחה.
אמנם יש בה אירוע נורא,
אך יש בה גם תקווה.
פנחס הוא העדות לכך שאפילו אדם אחד –
שבוחר.
לעשות מעשה –
בכוחו לעצור את המגיפה.
ובעצם לחתום תקופה.
כי כנראה שכאן תמו מתי מדבר.
ולפתוח פתח לתקופה חדשה.

שנזכה לחיות בתודעה רחבה –
של פרשות פתוחות,
ולא פרשות סתומות.
שנדע לבחור.
להאמין שאפשר לבחור.
שנזכור שכל אחד יכול לחולל שינוי.

שבת שלום!